הירושיגה

הנה אחד מהשירים הגדולים שהוקדשו לציור :
שיר מאת המשוררת המבריקה, ויסלבה שימבורסקה.
העוסק בציור של הִירוֹשִׁיגֶה אוּטָאגָאוָוה,האהוב עלי.

אנשים על הגשר

כּוֹכָב  מוּזָר וּמוּזָרִים הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שֶׁעָלָיו

מְנֻצָּחִים בִּידֵי הַזְּמַן אַךְ מְסָרְבִים לְהַכִּיר בּוֹ

יֵשׁ לָהֶם דְּרָכִים לְהַבִּיעַ אֶת הִתְנַגְּדוּתָם.

הֵם מְצַיְּרִים תְּמוּנוֹת כְּמוֹ זוֹ, לַמִּשֶּׁל:

בְּמַבָּט רִאשׁוֹן שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד.

רוֹאִים מַיִם.

רוֹאִים אַחַת מִגְּדוֹתֵיהֶם.

רוֹאִים סִירָה שָׁטָה בְּעָמָל רַב נֶגֶד הַזֶּרֶם.

רוֹאִים גֶּשֶׁר מֵעַל הַמַּיִם וְרוֹאִים אֲנָשִׁים עַל הַגֶּשֶׁר.

הָאֲנָשִׁים, בְּאֹפֶן בָּרוּר, מַרְחִיבִים אֶת צַעֲדָם וְנֶחְפָּזִים,

כִּי בּוֹ בָּרֶגַע, מֵעָנָן שָׁחֹר,

גֶּשֶׁם נִתַּךְ בְּעָצְמָה רַבָּה.

כָּל הָעִנְיָן הוּא בָּזֶה, שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא מַמְשִׁיךְ לִקְרוֹת.

הֶעָנָן אֵינוֹ מְשַׁנֶּה אֶת צִבְעוֹ אוֹ צוּרָתוֹ.

הַגֶּשֶׁם אֵינוֹ מִתְחַזֵּק וְאֵינוֹ חָדֵל.

הַסִּירָה שָׁטָה לְלֹא תְּנוּעָה.

הָאֲנָשִׁים עַל הַגֶּשֶׁר רָצִים

בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ רָצוּ לִפְנֵי רֶגַע.

קָשֶׁה לַעֲבֹר בִּשְׁתִיקָה עַל הַדְּבָרִים בְּלִי לְהָעִיר:

זוֹ אֵינָהּ תְּמוּנָה תְּמִימָה כְּלָל וּכְלָל.

עָצְרוּ כָּאן אֶת הַזְּמַן.

חֲדָלוּ לְהִתְחַשֵּׁב בְּחֻקָּיו.

שָׁלְלוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַהַשְׁפָּעָה עַל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָאֵרוּעִים.

זִלְזְלוּ בּוֹ וּבִטְּלוּ אֶת חֲשִׁיבוּתוֹ.

בִּגְלַל הַמּוֹרֵד,

אֵיזֶשֶׁהוּ הִירוֹשִׁיגֶה אוּטָאגָאוָוה,

(דְּמוּת, שֶׁדֶּרֶךְ אַגַּב, כְּפִי שֶׁקּוֹרֶה,

חָלְפָה זֶה מִכְּבָר),

הַזְּמַן מֵעַד וְנָפַל.

אוּלַי זֶהוּ רַק מַעֲשֶׂה קֻנְדֵּס חֲסַר-מַשְׁמָעוּת,

גַּחֲמָה בִּקְנֵה-מִדָּה שֶׁל כַּמָּה גָּלַקְסְיוֹת בְּקֹשִׁי,

וּבְכָל זֹאת, בְּכָל מִקְרֶה,

נוֹסִיף אֶת הַדְּבָרִים הַבָּאִים:

עַל פִּי כָּל כְּלָלֵי הַטַּעַם הַטּוֹב

נָהוּג לְהַעֲרִיךְ מְאֹד אֶת הַתְּמוּנָה הַזֹּאת,

לַהִתְפַּעֵל וּלְהִתְרַגֵּשׁ מִמֶּנָּה בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת.

יֵשׁ כָּאֵלֶּה, שֶׁגַּם זֶה לֹא מַסְפִּיק לָהֶם.

הֵם שׁוֹמְעִים אֲפִלּוּ אֶת שְׁאוֹן הַגֶּשֶׁם,

חָשִׁים אֶת צִנַּת הַטִּפּוֹת בְּעָרְפָּם וּבְגַבָּם,

מִתְבּוֹנְנִים בַּגֶּשֶׁר וּבָאֲנָשִׁים,

כְּאִלּוּ רָאוּ שָׁם אֶת עַצְמָם,

בְּאוֹתָהּ הָרִיצָה, שֶׁאֵינָהּ מַגִּיעָה לְמַטְרָתָהּ,

בְּדֶרֶךְ לְלֹא סוֹף, שֶׁיֵּשׁ לִצְעֹד בָּהּ לָנֶצַח,

וּמַאֲמִינִים בְּשִׂיא חֻצְפָּתָם,

שֶׁכָּךְ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים בָּאֱמֶת.

השיר מכאן